דמיון מודרך

דמיון מודרך  - אשליה או טיפול אפקטיבי?
 

בשנים האחרונות כולם שמעו על "הסוד", סרט על אנשי מדע הטוענים שהם חושפים טכניקה המאפשרת למשוך 'כוחות יקומיים', התומכים ביצירת ובשינוי חיינו, וזאת בעזרת התמקדות בדברים אותם אנו רוצים, והימנעות בהתמקדות בדברים שאיננו רוצים.

אני מזכיר את "הסוד" לא כדי לנסות ולענות על השאלה האם "הסוד" הינו אמיתי או אשליה, אלא רק מאחר ועיקרון ההתמקדות "בחיובי" (בדבר אותו אנו רוצים) ש"הסוד" מדבר עליו, הינו אחד מהיסודות בשיטות שונות של 'דמיון מודרך'.

אם כן, על מנת שאוכל לענות על השאלה האם שיטות הטיפול 'בדמיון מודרך' הינם אפקטיביים או אשליה, ראשית חשוב להבחין בין טיפולים אלו, לבין השיטות הרבות שעושות שימוש מסוים בדמיון מודרך, אך מלבד זאת שונות מהרבה בחינות משיטות 'דמיון מודרך'.

כלומר ישנם שיטות רבות שמטפלות בדפוסים ובטראומות תוך שימוש בדמיון מודרך, אך ללא שום קשר להתמקדות בחיובי או ברצוי.

הסיבה שטכניקות אלו עושות שימוש בדמיון, הינו כדי שהטיפול לא יישאר במישור השכלי והמחשבתי בלבד, אלא יערב גם רגשות עמוקים ותגובות גופניות רלוונטיות. וזאת, מאחר ובד"כ, במידה והטיפול לא יהיה חוויתי, לא יוכל להתרחש שינוי גם כשמגיעים להבנות מנטאליות עמוקות של הבעיה.

אם כן, בבואי לענות על השאלה האם הטיפול 'בדמיון מודרך' אפקטיבי או לא, איני מתייחס לטכניקות שרק עושות שימוש בדמיון מודרך לצרכים שונים ומגוונים, מאחר ולמעט שימוש זה, כל קשר בינם לבין טיפולי 'דמיון מודרך' הינו מקרי בהחלט.

למעשה סביב שאלת האפקטיביות ניטש ויכוח גדול בין התומכים והמתנגדים 'לדמיון מודרך'. ישנם מטפלים ומטופלים לא מעטים המספרים על נפלאות הטיפול, ולעומתם ישנם מטופלים רבים המאוכזבים מהטיפול.

מעבר לתשובה המובנת מאליה, שלא כל טיפול מתאים לכל אדם, תשובה עמוקה יותר קשורה למורכבות ולמהות האמיתית של הבעיה איתה מגיעים לטיפול.

קשיים של רבים קשורים לחסר או מיעוט בהתנסויות חיוביות הקשורות לבעייתם. במצבים אלו דמיון מודרך מועיל ויעיל.

לדוגמה אדם החווה פחד קהל (הנובע מחוסר ניסיון), שמצליח לדמיין באופן חוויתי כיצד הוא מצליח לשים בצד מחשבות שליליות, להתמקד בחיובי ולהעביר את המסר שברצונו להעביר, ושהוא למשל גם מצליח להתמודד עם שאלות שהוא אינו יודע לענות עליהם, עשוי לחוות שיפור ניכר ביכולתו לעמוד מול קהל.

לעומתו חשבו על אדם עם פחד דומה, אך שאינו נובע ממחסור בחוויות חיוביות, אלא מכך באופן לא מודע הוא נאחז ברצונו לקבל אישור מלא מהוריו, ומסיבה זו האדם אינו מקבל את עצמו. רק לאחר שיעבור דרך ההכרה הכואבת, שהוא כנראה לעולם לא יקבל את האישור המיוחל מהוריו, הוא יוכל 'להשתחרר' מהם, ולהיות פנוי סוף כל סוף לאשר ולקבל את עצמו, ובכך גם להרגיש נוח מול קהל.

במקרה כזה גם אם הוא יחווה התנסויות חיוביות רבות של דמיון מודרך ואפילו התנסויות חיוביות מול קהל "חי", הוא לא יחווה שיפור ממשי בפחד הקהל שלו, וזאת מכיוון שהוא לא זקוק להתנסויות חיוביות לשם כך.

הדבר שהאדם שבדוגמה זו זקוק לו הינו להיות מודע למקור הפחד קהל שלו, שבגלל שיש בו חלק הנאחז בתקווה לקבל אישור מהוריו, הוא אינו מתפנה לאשר את עצמו באופן עמוק.

כלומר בבואנו לבדוק האם טיפול של דמיון מודרך מתאים לנו או לא, עלינו לבדוק האם מה שחסר לנו הינו רק התנסויות חיוביות, או אולי או חשים שיש משהו עמוק יותר החוסם אותנו. 

אחרי שהתבוננו על הטיפול בדמיון מודרך אני רוצה להתייחס לשאלה שמחפשים רוחניים רבים שואלים את עצמם: 

 
האם טיפולים שמערבים שימושים בדמיון יכולים בכלל להיות קשורים לריפוי אמיתי ולאמת? 

המורה הרוחני אושו, אשר תמך בשימוש בתרפיות המשתמשות בדמיון, נשאל על כך ע"י תלמידיו ותשובתו עשויה להפתיע אותך:

כמו רבים מהמורים הרוחניים הוא הסביר שכל קשיינו הנפשיים הינם מדומיינים (מאחר ובמציאות אנחנו מודעות אין סופית וחופשית). אושו הוסיף והבהיר שעלינו להיזהר מלהשתמש בתרופה אמיתית למחלה מדומה, כמו שלא נשתמש בסכין אמיתית להסיר גידול סרטני דמיוני, ושרק תרופה דמיונית יכולה לעזור להסיר מחלה דמיונית.

חשוב לזכור שזה לא מספיק לומר לעצמנו שמאחר ובעיותינו הנפשיות הינן רק מדומיינות (במידה ואנו מסכימים עם אושו ומורים אחרים), אין לטפל בהם. 

אפילו מורים רוחניים נאורים מודים (הכנים ביותר שמביניהם), שהיה עליהם לעבור טיפולים פסיכולוגיים שונים למרות ידיעותיהן הרוחניות הגבוהות. ("במדריך למחפש הרוחני המתחיל והמתקדם", תוכלו למצוא תובנות משחררות של קן וילבר בעניין זה) 

בהקשר זה אפשר לתאר את תרפיות האור הלבן כתרופות דמיוניות סופר אפקטיביות, אם אשתמש במטאפורה של אושו. 

אך האור הלבן משתמש בדמיון למטרה חשובה נוספת: 

שימושים מסוימים בדמיון מהווים גשר למציאויות פנימיות שאינם מדומיינות. כלומר בשימוש נכון, דמיון יכול לאפשר לנו להחליק אל תוך המרחבים הרוחניים העמוקים ביותר שלנו. 

מרחבים פנימיים אלו הינם מקורות הריפוי העמוקים ביותר שלנו, מאחר ובהם מצויה אנרגיה עוצמתית של ריפוי, ובנוסף שם אנו מוצאים את זהותנו האמיתית שהיא היא בריאות בטהרתה. 
 

*  אושו אשר עבד עם תלמידים רוחניים מהמערב בעלי מורכבות פסיכולוגית הבין שיש צורך בתרפיות פסיכולוגיות שונות מהמערב על מנת לאפשר להם מרחב פנימי  שקט מספיק בשביל מדיטציה (חוץ מהמדיטציות הדינמיות שלו שהוא פיתח לאותה מטרה).